במחקר זה ניסו החוקרים לאתר מסלולים גנטיים, סביבתיים, כאלה הקשורים באורח חיים ומסלולים רפואיים המובילים לדלקת במצב של דיכאון מאג'ורי. החוקרים השתמשו במידע לגבי חלבון מגיב Cי(CRP), מידע גנטי ופנוטיפי ממאגר ה-UK Biobank.
עוד בעניין דומה
מחקר זה היה מחקר מקרה-ביקורת שכלל 26,894 משתתפים אשר אובחנו במהלך חייהם עם דיכאון מאג'ורי על סמך ה-Composite International Diagnostic Interview, וכן 59,001 ביקורות אשר לא דיווחו על הפרעות נפשיות ולא נטלו טיפול נוגד דיכאון. החוקרים השתמשו במודל של רגרסיה לינארית של ה-log של חלבון מגיב C על מנת לאמוד את האפקט של גיל, מין, BMI ועישון. כמו כן, השתמשו החוקרים במודל זה על מנת לבחון האם ה-Polygenic risk scoreי(PRS) עבור דיכאון מאג'ורי קשור לרמות ה-log של חלבון מגיב C. את הקשר בין שני המשתנים בדקו החוקרים לפני ואחרי תקנון לטראומה בשלב מוקדם של החיים, מצב סוציו-אקונומי ודיווח עצמי על מצב בריאותי.
תוצאות המחקר הראו כי רמות החלבון מגיב C היו גבוהות יותר באופן מובהק במטופלים עם דיכאון מאג'ורי בהשוואה לביקורות (2.4 מ"ג לל' לעומת 2.1 מ"ג לל'). כמו כן, לכמות גדולה יותר של משתתפים עם אבחנה של דיכאון מאג'ורי היו רמות חלבון מגיב C מעל 3 מ"ג לל' בהשוואה לביקורות (21.2% לעומת 16.8%). עוד מצאו החוקרים כי ה-PRS עבור דיכאון היה קשור בקשר חיובי מובהק עם ה-log של רמות חלבון מגיב C, אך קשר זה הפך לא מובהק לאחר תקנון ל-BMI ועישון. לעומת זאת, לאחר תקנון למשתנים הקליניים והסוציו-דמוגרפיים שתוארו בשיטות, נמצא קשר חלש יותר אך עדיין מובהק סטטיסטית.
תוצאות המחקר מרמזות על כך שהתרומה הגנטית לדלקת מוגברת במצב של דיכאון נובעת מרגולציה על הרגלי אכילה ועישון, ולא פרה-דיספוזיציה גנטית אוטואימונית. יתרה מכך, גם לאחר תקנון מלא, ייתכן שהקשר בין דיכאון ודלקת מוגברת מרמז על ערפלנים קליניים ופסיכו-סוציאליים שטרם ידועים או שלא נמדדו או שלחלופין יש קשר ביולוגי בין דיכאון ודלקת מוגברת ללא תלות בערפלנים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
