התפקוד הלבבי בחולי קרדיומיופתיה היפרטרופית וסוכרת

סוכרת סוג 2 (T2DM) נקשרת עם תוצאים קליניים חמורים יותר בחולי קרדיומיופתיה היפרטרופית (HCM). במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Diabetes Care', מטרת החוקרים הייתה לבדוק האם חולי HCM החולים גם ב-T2DM מציגים שינויים לבביים גרועים יותר בכל הנוגע לאנרגטיקה של שריר הלב, התפקוד, הזילוח, או במאפייני הרקמה.

לצורך המחקר נאספו בסך הכל 55 משתתפים, הסובלים מ-HCM ומ-T2DM במקביל (HCM-DM) (n = 20), או מ-HCM מבודדת (n = 20), וכן מתנדבים בריאים (HV: healthy volunteers) (n = 15). משתתפי המחקר עברו בדיקת 31P-MRS והדמיית תהודה מגנטית (MRI) קרדיווסקולרית, וקבוצות ה-HCM הותאמו לפי פנוטיפים של HCM.

מתוצאות המחקר עולה כי הערך הממוצע ± סטיית תקן של מדדי הסיכון למוות לבבי פתאומי לפי ה-European Society of Cardiology היו דומים בין קבוצות ה-HCM (HCM 2.2 ± 1.5%, HCM-DM 1.9 ± 1.2%; P = לא מובהק), והמוטציות הסרקומריות היו שכיחות באותה מידה. הרמות החציוניות הגבוהות ביותר של NT-proBNP היו בקרב חולי HCM-DM (HV 42 ננוגרם/ליטר [טווח בין רבעוני 35-66], HCM 298 ננוגרם/ליטר [157-837], HCM-DM 726 ננוגרם/ליטר [213-8,695]; P < 0.0001). מדדי החדר השמאלי – מקטע הפליטה, המסה ועובי הקיר היו דומים בין קבוצות ה-HCM. חולי ה-HCM-DM הראו עול פיברוזיס (fibrosis burden) גבוה יותר, עם אחוז צלקות גבוה יותר ועיבור אורכי כללי (global longitudinal strain) נמוך יותר בהשוואה לחולי HCM. עוד נמצא כי ה-PCr/ATP (הריכוזים היחסיים של פוספוקריאטין ו-ATP) היה נמוך יותר באופן מובהק בקרב קבוצת ה-HCM-DM לעומת קבוצות ה-HCM וה-HVי(HV ± 0.49, 0.38 ± HCM 1.93 ,0.27 ± HCM-DM 1.54 P = 0.002). באופן דומה לכך, זרימת הדם המיוקרדיאלית בעת דחק (סטרס) הייתה נמוכה יותר באופן מובהק בקבוצת ה-HCM-DM, בהשוואה לקבוצות האחרות – ה-HCM וה-HV.

לסיכום, החוקרים הדגימו לראשונה כי חולי קרדיומיופתיה היפרטרופית הסובלים במקביל גם מסוכרת מראים ירידה גדולה יותר באנרגטיקה של שריר הלב, בזילוח, וביכולת ההתכווצות. בנוסף לכך, בהשוואה עם חולי HCM בלבד, חולים הסובלים גם מסוכרת הראו עול צלקת מיוקרדיאלית גדול יותר ורמות גבוהות יותר של NT-proBNP בסרום, אף על פי שהיה דמיון בין הקבוצות בנוגע לעובי הקיר והמסה של החדר השמאלי, וכך גם בנוגע לנוכחותן של מוטציות סרקומריות. מאפיינים פנוטיפיים שליליים אלו עשויים להיות מרכיבים חשובים של הביטוי הקליני הגרוע יותר המיוחס למטופלים הסובלים במקביל מקרדיומיופתיה היפרטרופית ומסוכרת סוג 2.

מקור:

Jex, N., Chowdhary, A., Thirunavukarasu, S., Procter, H., Sengupta, A., Natarajan, P., Kotha, S., Poenar, A. M., Swoboda, P., Xue, H., Cubbon, R. M., Kellman, P., Greenwood, J. P., Plein, S., Page, S., & Levelt, E. (2022). Coexistent Diabetes Is Associated With the Presence of Adverse Phenotypic Features in Patients With Hypertrophic Cardiomyopathy. Diabetes care, 45(8), 1852–1862.