עד כה לא נעשו השוואות ראש בראש רבות בנוגע לסיכון ללקות בשבץ תחת הטיפול עם מעכבי sodium-glucose cotransporter 2 inhibitorsי(SGLT2i) לעומת glucagon-like peptide-1 receptor agonistsי(GLP-1RA). בהמשך לכך, במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Cardiovascular Diabetology', החוקרים השוו את הסיכון לשבץ מוחי, על תתי סוגיו, וכן את הסיכון לפרפור פרוזדורים (AF), תחת שני הטיפולים הללו.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי מבוסס אוכלוסין בין השנים 2008 ל-2020 על חולי סוכרת סוג 2. נתוני החולים זוהו מרשומות הבריאות האלקטרוניות של ה-Hong Kong Hospital Authority. חולים שטופלו עם SGLT2i או GLP-1RA זווגו לפי ציון הנטייה. הסיכונים לשבץ מוחי ול-AF הוערכו לפי יחסי הסיכונים על סמך מודלי רגרסיית הסיכונים של קוקס.
בסך הכל אותרו 5,840 חולים (2,920 מטופלים עם SGLT2i;י2,920 מטופלים עם GLP-1RA; גיל ממוצע 55.5 שנים, 56.1% גברים, ערך HbA1c ממוצע 8.9%; משך סוכרת ממוצע 13.7 שנים). לאחר תקופת מעקב חציונית של 17 חודשים אירעו 111 (1.9%) מקרים של שבץ מוחי (SGLT2i:י62, 2.1%; GLP-1RA:י49, 1.7%). חולים שטופלו עם SGLT2i הראו סיכון דומה ללקות בשבץ מכל סוג בהשוואה לחולים שטופלו עם GLP-1RA (יחס הסיכונים: 1.46, רווח בר-סמך של 95%: 0.99-2.17; p = 0.058). עם זאת, למטופלים שקיבלו SGLT2i היה סיכון גבוה יותר ללקות בשבץ מוחי איסכמי (יחס הסיכונים 1.53, רווח בר-סמך של 95% 1.01-2.33, p = 0.044). לחולים אלו היה סיכון דומה ללקות בשבץ דימומי (המורגי), בהשוואה למטופלים שקיבלו GLP-1RA. אף על פי ש-SGLT2i נקשר עם סיכון נמוך יותר לאירועי AF (יחס הסיכונים 0.43, רווח בר-סמך של 95% 0.23-0.79; p = 0.006), הסיכון לשבץ קרדיו-אמבולי היה דומה בין החלים.
לסיכום, במסגרת המחקר שערכו החוקרים במתאר עולם אמיתי נמצא כי חולי סוכרת שטופלו עם GLP-1RA היו בסיכון נמוך יותר ללקות בשבץ איסכמי, וזאת על אף שהטיפול עם SGLT2i נקשר עם סיכון נמוך יותר לאירועים של AF. בין הקבוצות לא נמצא מובהק בסיכון לשבץ דימומי. החוקרים מציינים כי על סמך ממצאיהם ניתן להסיק כי הטיפול עם GLP-1RA עשוי להיות הבחירה המועדפת בחולים סוכרת סוג 2 הנמצאים בסיכון לשבץ איסכמי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
