מחקרים קודמים הדגימו כי תרופות ממשפחת מעכבי ה-SGLT2 מובילות להטבה קרדיווסקולרית בחולים עם סוכרת סוג 2. עם זאת, ישנה הטרוגניות מסויימת בנוגע לתוצאים שונים בין התרופות במשפחת תרופות זו. יתרה מזאת, יעילות התרופות בחולים ממוצא אסיאתי, נשים וחולים עם סיכון קרדיווסקולרי נמוך לא נבדקה דיה.
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Cardiovascular Diabetology, חוקרים ביקשו להשוות בין תוצאים קרדיווסקולריים של חולים עם סוכרת סוג 2 הנוטלים דפגליפלוזין מול אמפגליפלוזין. נתוני החולים הוצאו מתוך עוקבת "עולם אמיתי" גדולה בקוריאה.
התוצא העיקרי שנבדק היה משלב של אירועים הקשורים באי ספיקת לב (אשפוזים ותמותה), אוטם שריר הלב, שבץ אסכמי ותמותה קרדיווסקולרית. תוצאים משניים כללו את מרכיבי התוצא העיקרי.
החוקרים איתרו 366,031 מטופלים שהחלו טיפול עם דפגליפלוזין או אמפגליפלוזין בין מאי 2016 לדצמבר 2018. לאחר התאמת ציון זיקה באנליזת התוצאות נכללו 72,752 מטופלים בכל קבוצה עם גיל ממוצע של 56 שנים (42% נשים). בכ-40% מהמשתתפים, סוכרת הייתה גורם הסיכון הקרדיווסקולרי היחיד.
תוצאות המחקר הדגימו כי לא היה הבדל בין קבוצת החולים שקיבלה דפגליפלוזין לעומת אמפגליפלוזין בהיבט התוצא העיקרי (יחס סיכונים, 0.93; רווח בר-סמך 95%: 0.85-1.006). עם זאת, הסיכון לאירועים הקשורים באי ספיקת לב היה נמוך ב-16% בקבוצת הדפגליפלוזין (0.71-0.98) לעומת קבוצת האמפגליפלוזין והסיכון לתמותה קרדיווסקולרית היה נמוך ב-24% בקבוצת הדפגליפלוזין לעומת קבוצת האמפגליפלוזין (0.62-0.92). לא היה הבדל בין הקבוצות בהיבט התוצאים המשניים האחרים.
החוקרים סיכמו כי ממצאי המחקר מצביעים על כך שבעוקבה גדולה של חולים עם סוכרת המתחילים טיפול עם מעכבי SGLT2i ב"עולם האמיתי", הסיכון לתמותה קרדיווסקולרית ואירועים הקשורים לאי ספיקת לב (תוצאים שהוגדרו כתוצאים משניים) היה נמוך בחולים שקיבלו דפגליפלוזין לעומת אמפגליפלוזין. החוקרים סברו שהסבר אפשרי להבדלים היא האפיניות הגבוהה יותר של דפגליפלוזין ביחס לאמפגליפלוזין לרצפטור SGLT1 המתבטא בתאי הלב ורמתו עולה במצבי עקה חימצונית ו\או דלקת.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות