סקר שביקש לבדוק את מימדי הפגיעות המיניות על ידי מטפלים במערכת הבריאות העלה כי כ-70% מהפגיעות המיניות בנשים במערכת הבריאות נעשו על ידי רופאים וכמעט מחצית מהפגיעות המיניות במטופלות שנעשות במערכת הרפואית על ידי רופאים הן פגיעות של גינקולוגים.
עוד בעניין דומה
יותר משליש (37%) מהנשים שהשתתפו במחקר דיווחו על פגיעה מינית שהתרחשה במערכת הבריאות במהלך חייהן עד כה, בדומה לשיעור הנשים שדיווחו על פגיעה מינית שהתרחשה שלא בתוך מערכת הבריאות (39%). את הסקר ערך מכון ברוקדייל בהזמנת משרד הבריאות.
המחקר נערך מינואר ועד יוני 2023 וכלל סקר אינטרנטי שהועבר למדגם מייצג של 963 נשים בוגרות בישראל, ראיונות עומק עם עשר מטופלות שעברו פגיעה מינית במערכת הבריאות ועם שבע נשות מקצוע העוסקות בתחום וניתוח השיח המתנהל ברשת בנושא.
המחקר נערך לבקשת ועדת ההיגוי המצומצמת מטעם משרד הבריאות, בראשות ענת לייכטר, הממונה על הטיפול בתלונות על הטרדות מיניות על ידי מטפלים במשרד הבריאות, שהזמינה וליוותה את המחקר, ונערך על ידי על ידי פרופ' רחל נינהולץ-גנות, פרופ' ברוך רוזן, שרביט פיאלקו, ותמי ברוש ממכון ברוקדייל.
עוד עולה מהנתונים כי 22% מהנשים שהשתתפו בסקר דיווחו כי נפגעו בחמש השנים שלפני הסקר. סוגי הפגיעות הנפוצות היו מבטים (מתוך כלל הנשים שנפגעו, 6.9% מהנפגעות נפגעו ממבטים בלבד) ואמירות מקטינות ומחפיצות (מתוך כלל הנשים שנפגעו, 7% מהנפגעות נפגעו מאמירות בלבד), בקשות להתפשט (13% מהמשיבות שנפגעו), נגיעות (13% מהמשיבות שנפגעו), הצעות מיניות (9% מהמשיבות שנפגעו), מעשים מגונים (5% מהמשיבות שנפגעו), אונס וביצוע מעשים מגונים בכפייה (5% מהמשיבות שנפגעו) וסחיטה באיומים (4% מהמשיבות שנפגעו).
מרבית הפגיעות התרחשו בקהילה ע"י רופאים
בכ-70% מהמקרים הגורם הפוגע היה רופא. 37% מהפגיעות בוצעו על ידי רופאים שאינם גניקולוגים, 32% על ידי גינקולוגים, 12% על ידי בעלי מקצועות בריאות אחרים, 6% על ידי רופאי שיניים ובריאות השן ו-5% על ידי מטפלים מתחום הסיעוד.
מרבית הפגיעות (78%) התרחשו בקהילה, 50% מהפגיעות היו במרפאות קופות חולים, 28% במרפאות פרטיות ו-16% בבתי חולים.
14% מהמשיבות דיווחו כי נפגעו על ידי אותו מטפל יותר מפעם אחת ועד חמש פעמים ו-3% דיווחו כי נפגעו על ידי אותו מטפל יותר מחמש פעמים.
כשליש מהנפגעות ויתרו על טיפול רפואי בעקבות הפגיעה
52% מן הנשים שנפגעו במערכת הבריאות לא היו מודעות לקיומו של גורם אחראי הממונה על מניעת הטרדה מינית במקום הפגיעה ו-24% ציינו כי הן סבורות שאין גורם אחראי הממונה על הנושא. בנוסף, רק 7% מן הנשים שנפגעו במערכת הבריאות ראו פרסום בולט בנוגע לקיום גורם ממונה על מניעת הטרדה מינית במקום שבו התבצעה הפגיעה.
עוד עולה כי רק 7% מהנשים שנפגעו דיווחו לגורמים רשמיים על הפגיעה ורק 15% מהנשים שנפגעו פנו לקבלת סיוע כלשהו. כשליש מהנפגעות ויתרו על טיפול רפואי בעקבות הפגיעה. 20% מהנפגעות ציינו שהן חשות פחד וחרדה, 19% ציינו שאיבדו אמון במטפלים וברופאים בעקבות הפגיעה ו-14% דיווחו כי הן נוקטות בעקבות הפגיעה בזהירות, חשדנות, מודעות יתר והצבת גבולות.
בבדיקת הסיבות לשיעור הדיווח הנמוך עולה כי היה קיים ספק שמעשיו של המטופל מהווים פגיעה מינית (23%), ספק שהמקרה חמור (17%), בושה (13%), חוסר אמון ביכולת של המערכת לטפל בעניין (9%). בנוסף, 4% דיווחו שאי הדיווח נבע מפחד מהגורם הפוגע או מחשש שיימנע טיפול רפואי בעקבות התלונה. ממצאים דומים עלו גם מראיונות עומק שביצעו החוקרות עם הנפגעות ונשות מקצוע מהתחום.
בעקבות הפגיעה, 28% מהנשים שענו לסקר דיווחו על נזק נפשי או רגשי, 9% על נזק אישי או חברתי ו-4% על נזק גופני או רפואי.
הראיונות עם נשות המקצוע העלו אתגרים בולטים בטיפול בתופעה, בהם קשיים ארגוניים וביורוקרטיים, המחסור ברופאים, הגנה על פוגעים ומיקום לא מספק של הנושא בסדר העדיפויות של מערכת הבריאות.
ניתוח השיח המתנהל ברשת העלה כי השיח על פגיעות מיניות המתרחשות במערכת הבריאות מתקיים בעיקר בכתבות (50%) וברשתות החברתיות (41%). ציון הסנטימנט, שהוא ציון המודד את יחס הגולשים כלפי מערכת הבריאות, היה שלילי מאוד ובכ-53% מהדיונים הובע חוסר אמון במערכת הבריאות.
משרד הבריאות: מקדמים חקיקה לטובת אכיפה נוקשה
משרד הבריאות פרסם את ממצאי המחקר וכתב כי המחקר הוא חלק משורת צעדים למיגור התופעה, הוא מהראשונים מסוגו שנעשו במערכות בריאות בעולם וכי נועד לבחון את היקפי התופעה הפסולה ולמגר אותה.
עוד נכתב כי משרד הבריאות פועל רבות על מנת לטפל באופן עמוק ומקיף בתופעה של פגיעות והטרדות מיניות במערכת הבריאות והמחקר הוא אחד הכלים לכך. "בין הפעולות שנוקט המשרד כדי לטפל בתופעה, תחת מדיניות של אפס סובלנות: החמרה משמעותית בתקופה האחרונה בעונשים המוטלים על הפוגעים ובכלל זה הארכת משך זמן התליית הרישיון למקסימום הניתן במסגרת החוק עד כדי שלילת רשיונות, חשיפת פרטי אנשי הצוות הפוגעים לציבור ועוד.
"המשרד פועל לקידום חקיקה במטרה שיוענקו סמכויות למשרד הבריאות לטובת אכיפה וטיפול נוקשה כנגד כל בעל מקצוע רפואי הפוגע באדם אחר על רקע מיני. בנוסף, ייבחנו הדרכים כדי להעלות את מודעות הציבור כיצד ניתן להגיש תלונות ותבחן אפשרות להקמת קו חם להגשת תלונות בנושא וצעדים נוספים".
בנוסף צוין כי מנכ"ל משרד הבריאות מינה צוות שתפקידו קידום מניעת פגיעות מיניות ושיפור הטיפול בהן. כמו כן, פורסם חוזר מנכ"ל שקובע כללים למניעת פגיעה והטרדה מינית במהלך טיפול רפואי ודרכי הטיפול בתלונות וכן חוזר מנכ"ל נוסף בנושא מניעה וטיפול בהטרדה מינית בין עובדים במערכת הבריאות.
חוקרי מכון ברוקדייל סיכמו וכתבו כי תופעת הפגיעות המיניות בין מטפלים למטופלות במערכת הבריאות בישראל היא תופעה נפוצה, ויש לה השפעות שליליות על בריאותה הנפשית והגופנית של הנפגעת. למרות השכיחות הגבוהה של התופעה, מספר התלונות נמוך וישנה תופעה של תת דיווח. הם המליצו לפעול בכמה מישורים, החל מהכשרה תקופתית לעובדי משרד הבריאות בנושא, העלאת המודעות של נבדקות לזכויותיהן והשקת קמפיין בנושא.
בנוסף הומלץ להרחיב את סמכויות הממונה מטעם משרד הבריאות וכן להחיל חובת הליך בירור מזורז בנושא וקביעת עונשי מינימום למי שהורשע בפגיעה מינית במטופלת במהלך טיפול רפואי. עוד המליצו לבחון את האפשרות שלא לשמור על פרטיות הפוגע, כשהוא עובר למקום עבודה אחר. "כך יימנעו מקרים שבהם מטפל עזב את מקום עבודתו עקב פגיעה מינית שביצע, עבר למקום עבודה אחר והמשיך לפגוע שם במטופלות".
ענת לייכטר, ממונה על הטיפול בתלונות על הטרדות מיניות על ידי מטפלים במשרד הבריאות, אמרה כי היא רואה בתפקיד ובאחריות זכות גדולה ותחושת שליחות אמיתית במטרה לתת מענה לנפגעות ולנפגעי פגיעות מיניות במערכת הבריאות. "מאז פרסום חוזרי המנכ"ל בשנת 2022, התקבלו בנציבות הקבילות למקצועות רפואיים כ-180 תלונות, כולן נבדקות ביסודיות וברגישות, וביותר מ-100 תלונות הסתיים הבירור. בין תוצאות הבירור המלצנו ב-13 תלונות על הגשת קובלנה ליחידת הדין המשמעתי. בנוסף, ב-12 מהתלונות ננקטו סנקציות במוסד הרפואי כגון פיטורין או אזהרת המטפל. אנו רואים בחומרה כל אירוע שבו מטופל או מטופלת חוו הטרדה. ואולם, חומרת הצעדים בהם אנו נוקטים נקבעת על פי החוק".
היא הוסיפה ואמרה כי הסקר הוא צעד ראשון למיגור התופעה. והזמינה כל מי שנפגע או נפגעה להגיש תלונה. הגשת תלונה, לדבריה, לא תשפיע לרעה על הטיפול ולא תמנע קבלת טיפול רפואי אלא תעזור להילחם בתופעה. בנוסף ציינה כי ניתן לפנות ולהתייעץ גם במידה שקיים ספק אם המעשה הוא בגדר פגיעה מינית.
פרופ' ניסנהולץ-גנות ממכון ברוקדייל אמרה כי "המחקר משקף תמונה עגומה. אף אישה לא צריכה לעבור פגיעה מינית, בטח לא מידי מטפל, וכל אישה צריכה לדעת שיש לה לאן לפנות ושהפנייה שלה תטופל במהירות ובמקצועיות. אני מאמינה שהמחקר שלנו יעלה לסדר היום הציבורי את נושא הפגיעות המיניות במערכת הבריאות ושההמלצות האופרטיביות שהצענו במחקר ייושמו, הן בהקשר של הגברת המודעות וההכשרה והן בהקשר של הליכי הטיפול והסנקציות שיש לנקוט כלפי פוגעים. משרד הבריאות כבר הקים צוות ייעודי לטיפול בנושא והציפיה שלי היא שבמחקר הבא נראה ירידה דרמטית בהיקף החשיפה של נשים לפגיעות מיניות מידי מטפלים".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
